9.5.2012

טוני וספה

טוני וספה, יום העצמאות 2012.

אז אחרי הליכה מתישה על רוטשילד, עמוסה בילדים קטנים מתרוצצים, צועקים וצוהלים, כנראה שחלקם בכלל לא מבין לגמרי את הסיבות לחגיגה עד הסוף, התחלנו לראות מרחוק את העיגולים התלולים של הבימה מתקרבים לקראתנו... אני לא זוכר הכל ברציפות, אבל ממה שאני כן זוכר, היה אחלה מזג אוויר וכולם היו שמחים. למזלי מהסלייס אני זוכר כמעט הכל.
אם היה לי אייפון או כל טלפון אחר בעל יכולת צילומית סבירה ברמה הכי בסיסית, אז הייתי גם טורח ומצלם את התענוג בעוד הוא מתרחש. אז עד שאני אתחדש במכשיר מבית אפל (בקרוב, אמן!), התיאורים שלי יצטרכו להספיק. מקווה מאוד שבפוסטים עתידיים, אם וכאשר יהיו, יהיו יותר תמונות ממילים.
מבושם לגמרי, גררתי את כולם לטוני וספה. כמובן שרק אני רציתי לאכול, אבל כולם מקשיבים לבחור השיכור, כי יש לו צרכים שצריך לספק באותו הרגע. אז נכנסנו פנימה/החוצה, ומתברר שעוד כמה אנשים חשבו שזה יהיה רעיון טוב. המקום היה עמוס יותר מהגבול הסורי ביום הנכבה, אמנם פחות כאפיות, אבל ההסתערות הייתה מאיימת משהו.



אחרי שנדחפנו איכשהו פנימה, נשארתי לבדי במערכה על תשומת הלב של הפיצראית (?!) שהייתה עסוקה בלחכות לתשובה של 4 ילדות בנות 11 שניסו להחליט אם הן רוצות קולה זירו, דיאט קולה או שוקו בשקית. בזמן שחיכיתי שהבננות יסיימו, בתקווה שזה יקרה לפני הבת מצווה שלהן, התענגתי על הריחות. מדהים כמה השילוב של פיצה ותוספת בשרית משתלט על כל הריחות האחרים - מהפנט לגמרי את המוח, וגם אם אתה אומר לעצמך, 'אנסה לאכול בייקון רק בחו"ל', אין שום סיכוי בעולם לעמוד בפיתוי.


אז נפלתי לבור החזירים, והלכתי על ריבוע עמוס בייקון, משהו כמו 300 גרם של בצק ותוספות (מה שצריך להוסיף ולציין - השיטה של תשלום לפי משקל גאונית! והרכיבים אחלה רכיבים, אז אם יוצא 20 שקל לריבוע מטופח ומענג, לדעתי זה שווה פרידה ממשה שרת בירוק), ואם הזכרון המעורפל שלי לא מטעה אותי, היו שם גם פטריות ואולי פטרוזיליה מפוזרת מעל, מה שהוסיף המון טעם שהשתלב ביחד נפלא.

הבייקון היה בכל ביס, והיה עשוי בדיוק כמה שצריך, לא רך מדי ולא קשה מדי, וכל ביס שעבר, היה אושר עילאי עם כאב על זה שזה תכף נגמר.

ואז זה נגמר. הייתי שוקל עוד איזה ריבוע, אבל אחרי הכל עדיין לא פרצתי דרכי למעמד הביניים המשגשג של המדינה, אז שמרתי את הכסף לאוטובוס הביתה.

בשורה תחתונה, פיצה מעולה, חשק מטורף לעוד, טעם שנשאר גם שבוע לאחר מכן, ובאסה מטורפת שאין סניף בבירת הנגב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה